רפר 5 ה א 1אש ב יא ל 118 ואילו בובר קובע כי דתיות , שהיא המושג שהוא משתמש בו כדי לסמן את מה שמכונה בספר זה "אמונה", היא "תחושת הפליאה וההערצה של האדם מול ההתהוות המתחדשת תמיד, הניסוח והעיצוב המתחדש תמיד של רגשותיו" ( 80 1967, Buber ) . באופן דומה תיארו מרואיינות את הרגש הדתי שלהן ( מושג שבו הן כמעט לא השתמשו, ושהוצג על ידן כ"אמונה" או כ"תחושת קדושה" ) כתחושה מתמשכת ומלאת חיים של חיבור עם דבר מה מופשט, נשגב או עמוק המתקיים מעבר לממדים גשמיים . חיבור זה קשור לתחושות כגון התלהבות והתפעלות, ולתחושה של חיבור — או כיסופים לחיבור — עם קדושה . רגשות קשורי אמונה היו ממשיים מאוד בחייהן של המרואיינות, ותוארו כ"אותנטיים", "אמיתיים" ו"עמוקים" . בהדהדן את גורדון ובובר, הן טענו כי זהו ביטוי להתייחסות רוחנית לחיים, המשתנה לאורך הזמן ויוצרת אנרגיה וחיוניות חדשה . רבות מהמרואיינות הציגו את הרגש הזה כרגש אינטימי מאוד, וחלקן העידו שהריאיון עימי היה הפעם הראשונה שבה דיברו על כך ( ולעניין זה ראו גם את הדיון בבדידות בפרק השני ) . חנה, פסיכואנליטיקאית בת 60 מתל אביב, בת למשפחה אשכנזית חילונית-אתיאיסטית, אמרה ...
אל הספר