רומן בסימן זמנו: על 'לוליטה' לוולדימיר נבוקוב

333 רומן בסימן זמנו הרבה נכתב על אודות הספר . בעברית זכינו לשני מאמרים מעניינים — של לאה גולדברג, על הקונטקסט הספרותי, ושל אורי רפ, על הצד החברתי של הבעיה . אשר לשערורייה שקמה סביבו, נדמה לי שאורי רפ קלע למטרה בשעה שציטט את דבריו של ד"ר ארנסט ג'ונס על הצנזורים : "הרי אלה האנשים בעלי המשיכה הנסתרת לפיתויים שונים, שטרודים כל כך בהסרת הפיתויים האלה מדרכם של אנשים אחרים ; למעשה הם מגוננים על עצמם בתואנה שהם מגוננים על אחרים, משום שבסתר ליבם מתייראים הם מפני חולשתם שלהם" . מנגנוני הגנה דומים פעלו אולי, גם אצל כמה מן המעוררים הנזעמים שקמו אצלנו להגן על טוהר מידותינו מפני השחתה הצפויה לנו מ'לוליטה' . מה אופייני הדבר, שאיש מהם לא הכריז כי הניח מידיו את הספר בשאט נפש מיד לאחר הפגישה הראשונה עם חולשתו הנסתרת של הומברט-הומברט לנערות צעירות, אלא כולם המשיכו וקראו בו הלאה — בשאט נפש אומנם — עד לסופו המר ( וראו מכתב של קורא ב'משא' הקובע כי " לוליטה אינו ספר פורנוגרפי . לא . הוא אינו ספר פורנוגרפי מפני שאינו מושך . אילצתי את עצמי לקוראו עד סופו מתוך סקרנות לראות מה מצאו בו" ( ההדגשות שלי ) . דעתי היא...  אל הספר