293 לא שלום כי אם חרב מורם ; כמו גם את העובדה, שז'בוטינסקי עצמו פיתח גישה אוהדת לפשיזם, בעיקר לאחר שמוסוליני הכריז על תמיכתו בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל ( אחר כך שינה כמובן את טעמו . . . ) , ואף תמך ( ז'בוטינסקי ) , בשנת 1936 , בפלישה האיטלקית האומללה לחבש ( "סכסוך חבש" בניסוחו התמוה של פרופ' פורת ) . יהושע ייבין, מודעם וידידם של רטוש ושל אורי צבי גרינברג, הרחיק לכת אף יותר מזה בהגינו גם על הנאציזם ובהסבירו כי "אין בנאציזם משום חזרה לברבריות, אלא הפניית עורף לאידיאלים בינלאומיים ושיבה לרעיון הלאומי", המקודש על כל בני החבורה ( עמ' 53 ) . דברי סנגוריה אלה על הנאציזם השמיע — לאחר מינויו של היטלר לקנצלר גרמניה , ב- 31 בינואר 1933 . ואילו הציונות ה"הרצליאנית הגדולה" של רטוש ( הכינוי הוא שלו ) כללה הסכמה להקמת גדודי צבא שחרור יהודים בחסות איטליה הפשיסטית ( פורת, עמ' 108 ) ולאימוץ "המשטר הקורפורטיבי של הפשיזם האיטלקי" ( פורת, עמ' 111 ) ; שעה שניסוחיו של עדיה גור-חורון ( גורביץ' ) , ידיד ומקור השראה לרטוש, כללו ביטויים כגון : "על מנת להיחלץ מן האויב הראשי, האנגלים, צריך להיות מוכנים לאיזשהו ...
אל הספר