נולד למשחק קדוש: על ו.ה. אודן

245 נולד למשחק קדוש התופעה של משורר בעל שיעור קומה השוקד על הצטמצמותה והצטנעותה של אמנותו מעניינת כשלעצמה . בשידורי רדיו וטלוויזיה, בפגישות ובהרצאות שנשא בשנותיו האחרונות חזר שוב ושוב למלאכת ההמעטה והסיוג ( "אין זה נאה להסריח מפיוט" ) . כך גזר על הפתוס הצולח, הפייט של המילים, המוזה של הדוקטור לקוסמוס, האני ואפסי תחת השמיים, על דעות והשקפות, על כל מה שאומר יותר מדי במקום לומר פחות מדי, כמנהג ג'נטלמנים, על "דרמטיזציה של האובדן" "ריטוני נבואת אקראי", "תחבולות נואלות" . כל זאת, יש לזכור, בשירה האנגלית שאחרי אליוט אשר כבר תלש ממנה קווצות שיער לא מעטות בניסיון לעקור את הפאה הנוכרית ; ויתרה מכך, בעולמה של השירה האנגלית שלאחר מלחמת העולם השנייה, כלומר, לא בעולמה של שירה בוטחת בקהל "לקוחותיה" ( הביטוי משל אודן עצמו ) , מגברת חייל מילולי, מצרפת בשורות לתוכחות, שאננה בתחושת ייעודה . כצפוי, החל במלאכת הכרסום והגיזום בשדהו שלו . מה שייר ? את הפרטי שבאישי, בתנאי שלא יהיה בו מושב מרופד מדי לעכוז הצמא לדבר שיר, את מראה פניה של ההיסטוריה בתורת שאלון לקבל פספורט או פנקס תלושי מזון, את הנוף כמצב רוח וכקפ...  אל הספר