לאה גולדברג והסונט הפטררקי

לעשות שיר משיר | 118 | הבריח" החותם את הסונט במתכונתו האנגלית . לעומת זאת, הזיקה התמטית בין הסונטים של פטררקה ובין הסונטים שלה עצמה חלקית בלבד . במחזור סונטים כגון "העץ", בסונטים תיאוריים כגון "על חוף אילת" או בסונטים אישיים שאין להם זיקה לאהבה כגון "בלהות" ו"אורן", עושה ל"ג שימוש מודרני בסונט וכותבת, שלא כפטררקה שהגביל את עצמו לאהבה ולהשלכותיה, גם על נושאים שונים לחלוטין . עם זאת, שני הקבצים הנזכרים כוללים לא פחות משלושים ושבעה סונטים שעניינם אהבה . כאן בולטת הקִרבה לפטררקה — בייחוד בחמשת "שירי אהבה מספר עתיק" ( מתוך "על הפריחה" ) , הנושאים במפורש אופי "עתיק", ובתריסר הסונטים "אהבתה של תרזה די מון" ( מתוך "ברק בבוקר" ) , המבוססים על אימפרסונציה ארכאית : המשוררת לובשת בהם דמות של משוררת פטררקיסטית צרפתייה בת המאה השש - עשרה . הקִרבה לפטררקה בסונטים האלה אינה רק תמטית - חיצונית — נושאים כגון פרֵדת האוהבים, ייסורי האהבה או הקונפליקט בין תבונה ליצר — אלא יותר מזה . להלן אנסה לברר באיזו מידה גישתה של המשוררת לתרגום פטררקה שופכת אור על תפיסת הסונט שלה, ובעקיפין על הסונטים שכתבה בעצמה ואולי ...  אל הספר
מוסד ביאליק