232 דוד שחר גיוסו של העבר ההיסטורי הלאומי להגשמתן של מטרות אידיאולוגיות ולאומיות בהווה מאפיין מקרים רבים ושונים בהיסטוריה המודרנית, ובמיוחד בתהליכי גיבוש לאומי במדינות הלאום השונות . בחברות לאומיות מתגבשות רווחת הנטייה לפנות אל העבר כדי לבחור ולברור מתוכו תמונות רצויות, גיבורים ראויים ומגוון נרטיבים ומיתוסים היסטוריים . אלה משמשים ליצירתם ולעיצובם של זיכרון קולקטיבי, תודעה היסטורית וזהות לאומית . העבר הוא מקור ללגיטימציה, הפועל בשירות ההווה, תוך השלכת עולם הדימויים של ההווה על העבר . כמו במדינות הלאום באירופה, כך גם בציונות ובחינוך העברי בארץ ישראל, ההידרשות לעבר ההיסטורי הייתה מושכל ראשון שענה על צורך חיוני . סיפוקו אמור היה להעניק משמעויות חדשות לעבר לאור צורכי ההווה . היישוב העברי בארץ ישראל התפתח כחברה לאומית השואפת לחירות ולעצמאות - ערכי יסוד באתוס של כל תנועה לאומית, ובמיוחד בשלב של ראשית התחייה הלאומית, שבו גיוס החברה הוא מטרה ראשונה במעלה . ערכים אלה הובילו לחיפוש להוט יותר ויותר אחר שורשים, למתן רקע היסטורי מוגדר לזהותה הטריטוריאלית של האומה, לחיפוש אחר גיבורים לאומיים, ומעל ל...
אל הספר