82 פרק שני עם פוטנציאל הקלה וחיזוק אישי, שהרי : " [ . . . ] קם אני למלאכתו של אדם ; מדוע אפוא אתרגז [ . . . ] " . אורליוס מתייחס לטענה המיידית שתעלה, שאנחנו צריכים גם להינפש . הוא מסכים לכך, אך טוען שאנחנו לרוב מבקשים מעבר למידה שהטבע קבע לנו . הוא משווה זאת לאכילה ולשתייה, כאשר אנו מבקשים לצרוך יותר משנחוץ לנו . אפשרות אחת היא לבכות על מר גורלנו שנדרש מאיתנו לעבוד, וטוב לא יֵצא מאפשרות זאת מן הסתם . אפשרות נוספת היא להזכיר לעצמנו שזה מה שאנחנו אמורים לעשות לפי הטבע שלנו . אורליוס מציע לנו לבחור במימוש הייעוד הטבעי הזה ולא ללחום בו ; ולזכור שהעמל הזה טוב עבורנו בכל מיני היבטים : אם תלאינה ידיך או רגליך, אין זה בניגוד לטבע, כל עוד ממלאה הרגל את ייעודה וכך גם היד . כך, גם לאדם באשר הוא אדם אין העמל בניגוד לטבע, כל עוד יבצע את עבודתו של בן-אנוש . לפיכך, אם אין עמלו של אדם מנוגד לטבע, אף אין הוא רע בעבורו ( שם, עמ' 89 ) . ומבחינתו של אפיקטטוס, בנוגע לעמל ולקושי הנלווה אליו, עלינו לזכור את הקשר בין העמל לפירות העמל . אם אנחנו מלינים על כך שאיננו משיגים דבר מה שאנחנו מייחלים לו, והוא מחייב ה...
אל הספר