"חיי נערה" (מכתבים)

220 פרק שישי * * * ספטמבר 1800 [ אל מוזס פורטר, בן דודי האהוב ] [ . . . ] כשאני מסתכלת סביבי אני מופתעת מן האושר שמשפחות כל כך נהנות ממנו בדרך כלל, ומכך שנישואים שאינם מבוססים על אהבה, אלא בעיני צד אחד לכל היותר, מסוגלים להניב מיזוג כה מושלם ולו למראית עין . יהיו מי שיבקרו אותי אם אטען שמתוך מאה נשים, אין אפילו אחת המתחתנת מאהבה . אישה בעלת טעם ודעות תמצא בוודאי רק מעטים מאוד שאותם היא יכולה לאהוב, ובכלל לא ברור אם אחד מהם יבחר דווקא בה . אם תיבחר, אין ספק שגורלה שפר מאוד, אם כי מדובר בחסדים מקריים של הגורל שאל לנו לצפות להם . נפש האישה, כך אני מאמינה, בנויה באופן גמיש ביותר . אחרת היינו באמת אומללות . אם נקבל כאמת ידועה, שמעטות הן נשים המתחתנות עם גבר שאותו היו מעדיפות מכל הגברים שבעולם אם היה חש כלפיהן רגש דומה, או במילים אחרות, שלַרוב יש גברים אחרים שהן היו מעדיפות אותם, אילו אלה היו מרגישים כלפיהן רגש שיגרום להם להציע את עצמם — אם נקבל זאת כאמת שאיננה נתונה במחלוקת, האין זה דבר מדהים שמתוך הקשר הזה — האושר לא הוברח לגמרי ? אין ספק שההערכה שאנחנו חשות לבעל מבוססת על הכרת תודה . [ . ...  אל הספר