פרק רביעי קריצה חרדית בליטורגיה ציונית

המצנפת והדגל | נסים ליאון 121 שגרת חיי הדת קיים הבדל עקרוני הנושא גוון אתני בחברה החרדית . בעוד הזרם המרכזי בחרדיות האשכנזית מוכן לשאת ולתת על שותפות במוסדות המדינה , מבלי להכפיף עצמו לסמליה ובוודאי שלא להטמיעם דרך שגרה בפרקטיקה הדתית , הזרם המרכזי בחברה החרדית-מזרחית , זה הקרוב למפלגת ש " ס , מוכן לשאת ולתת גם על הטמעת הסימבוליקה של הדת האזרחית באופן מקוטע ומבלי לוותר על הנימה הביקורתית . אחת הדוגמאות לכך היא היחס המורכב לתפילה לשלום חיילי צה " ל כפי שהוא מתגלה בהדפסות חרדיות מזרחיות של סידור התפילה הספרדי ובביצוע התפילה בבתי כנסת מזרחיים בישראל . מהמילה הפריכה אל המסורת הקשיחה ועדיין נותר לשאול - האם מאבק הנוסחאות הזה מוצא אחיזה במציאות ? האם בקהילות המתפללים המזרחיות הלא-חרדיות , ולחלופין , בקהילות מתפללים חרדיות-מזרחיות , אכן קיים מתח בנושא זה ? מתברר שכיום , התפילה לשלום החיילים כמעט ואינה נהוגה בקהילות מתפללים חרדיות-מזרחיות מובהקות ואף לא בישיבות מזרם זה . למעשה , בחלק מהמקומות נוצר מצב חריג שבו סידורי התפילה כוללים את התפילה לשלום החיילים , אך בפועל היא איננה נאמרת או שהיא נאמר...  אל הספר
מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד