׳עידן טראמפ הגיע וסוף סוף אני מרגיש בבית׳ : סייד קשוע באילינוי 135 הטור כולו מספק הצצה אל השניוּת התרבותית, שאינה רק שפתית או חברתית אלא גם רגשית ופיזיולוגית . הדמות המשתקפת מהטורים בעיתון בשנות הביניים האלה מודעת כל העת לנרטיב שהיא מייצגת, ולפיכך על אף האותנטיות בגעגועים ולמרות הפיתוי שבהיקסמות מחודשת מישראל, קשוע מקפיד במיוחד על כתיבה שאינה נסחפת לאידאליזציה של ארץ המוצא . בכל זאת, ואפילו למרות ההקפדה הזאת, כותרתו של אחד מטוריו בעיתון הארץ בסוף דצמבר 2015 , כשנה וחצי לאחר המעבר, הייתה 'אם אני לא מוצא כאן את מי לשנוא, אני חוזר לארץ' : לפעמים אני מנסה להזכיר לעצמי את השבועות ואף את החודשים הארוכים שלאחר עזיבת הארץ, את אותו בכי לא נשלט ותחושת טראומה ואובדן שליוותה אותי כאן . מדוע זה הפכתי להיות סלחן, ואיך זה שהתחלתי לדמות את ירושלים לגן עדן אבוד ? הרי אין סיבה . את זה אני יודע בכל מאודי . אני עוקב אחר החדשות ושומע מחברים שהמצב מאז עזיבתנו רק הלך והחמיר . שהגזענות גואה מאי-פעם והתהום רוחשת יותר מתמיד . אז איך זה שהפכתי לאחרונה ציוני, ושמשפטים מבחינת הבגרות נוסח 'לבי במזרח ואנוכי בסוף מער...
אל הספר