הבית המחבר בין מרחבי הקיום בסרט 'עֲלְיָה' של נֹעם אדרי

בין קרי ה נאמנה לקריית שמונה׀ 137 מול מערב, מסורתי מול מודרני או דתי מול חילוני . יהודי מרוקו הספרדית הביאו עימם שעטנז לשוני ותרבותי שהיה קשה להבנה ולקבלה בישראל ; הם חיו במדינה מוסלמית אך היו דוברי לשונות אירופיות שונות ( ספרדית, צרפתית מבית מדרשה של 'אליאנס', מעט אנגלית, ואפילו ידע בסיסי בעברית ובערבית ) , שמרו על מסורתיות אדוקה אך חיו בקרב נוצרים-היספנים והטמיעו את תרבותם, ואף חיו בשלום ובהרמוניה יחסית עם המוסלמים בעירם . 'אז מה אתם, מרוקאים או ספרדים ? ', 'אתם דוברי ספרדית או לאדינו ? ' וגם : 'אתם בטוחים שאצלכם לא דיברו ערבית, איך זה יכול להיות ? ' — אלה היו חלק מן האמירות שכל אחד מאיתנו שמע לאורך חייו בארץ . הסרט, ועימו קולה הייחודי של עליה, מנכיח את כישלון העלייה ואת קשיי ההתערות בישראל תחת ההגמוניה הקיימת . העמדה ההגמונית המסומלת בדרכי הפעולה של קולטי העלייה המקבלים את העולים עם הגיעם, של אנשי הסוכנות היהודית ו'עמידר' — החברה הלאומית לשיכון בישראל, של המערכת הרפואית המנצלת את עליה כאסיסטנטית לביצוע הפלות רפואיות בשעה שהיא מועסקת כעוזרת ניקיון, וגם של נציגי הבנקים ושל תעשיית מפעל...  אל הספר