236 | פרק רביעי בסיפורת יידיש שנכתבה בישראל, וכמה מן הקשיים שעימם התמודדה סיפורת זו בעקבות השואה . כספרות מודרנית היא הייתה ספוגה כאמור במודעות בדבר חוסר היכולת לחזור לעבר ול'בית הישן' — לחיים במסגרת חברה מסורתית, בחיק משפחה וקהילה . ועם זאת, סיפורת זו שאבה את השראתה מן המבט לאחור אל העבר ואל מסגרותיו ( המשפחה והכלל הלאומי ) . השואה החריפה את הפער — הזמני, התודעתי והמוסרי — שנפער בין ההווה לעבר . השאלה העקרונית שהעלתה סיפורת זו, והעולה גם מקטע זה, היא : האם אפשר 'לטבול פעמיים' באותו נהר ? שכן לא רק הזמן שעבר שינה הן את הגיבורים הן את מושגי הבית והקהילה . טראומות המלחמה, העקירה והפליטות המחישו עד כמה שבירים הם בני האדם, בתיהם וקהילותיהם . חוויית השבירות היא כטעימה מעץ הדעת, אשר לאחריה אין לאחוז עוד בתפיסה נאיבית של גן עדן המתגלם בבית, משפחה וקהילה יציבים והרמוניים . ובכל זאת 'כולם בונים את בתיהם', כפי שטענה הגיבורה של פרלוב : בין 1939 ל- 1943 כשלושים מיליון אירופים עקרו או גורשו מבתיהם, ובין 1943 ל- 1948 נעו בדרכים כעשרים מיליון פליטים- עקורים וביקשו מקום מנוחה ומפלט שבו יוכלו לבנות מחד...
אל הספר