123 פ ר ק 2 : ח נ י כ ה ראויים בעיניו אלא להיות מושלכים אל האש ; עיניו טהורות מכדי לסבול את מראכם ; אתם נתעבים בעיניו פי רבבה מכפי שהארסי והשנוא בנחשים נתעב בעינינו . הכעסתם אותו שבעתיים משהכעיס אי פעם מורד קשה – עורף את נסיכו ; ובכל זאת אין זו אלא ידו העוצרת בכם מליפול בן רגע אל האש . . . הו, חוטא ! . . . תלוי אתה בחוט השערה וסביבו מהבהבות להבות הזעם האלוהי ומוכנות בכל רגע לחרכו, לשורפו ולבתקו, ואין לך על מי לסמוך שיבקש על נפשך למענך, ואין לך במה להיאחז מלבד עצמך, אין לך דבר שירחיק ממך את להבות הזעם, אין לך דבר משל עצמך, אין מעשה שעשית ואין מעשה שתוכל לעשות, על מנת שהאל ייאות להצילך ולו לרגע . . . כעת, סוף – סוף, מופיעה התמונה הגואלת של הלידה – מחדש - אך רק לרגע : כך גם אתם, שמעולם לא התחוללה תמורה אדירה בלבבכם בכוח רוחו של האלוהים הפועלת על נשמותיכם, כל אלה שמעולם לא נולדו שנית והיו לבריות חדשות, ומן המוות שבחטא הושבו לתחייה של אור וחיים חדשים שלא חוו כמותם קודם לכן ( אף אם היטבתם את דרכיכם בדברים רבים, וניעורה בקרבכם נהִייה אחר הדת, ואף אם אתם מקיימים כמה ממצוות הדת במשפחותיכם ובדל“...
אל הספר