עופר שיף 234 גם את כהונתה של מועצת החירום, שהפכה מעתה ואילך לקבוצת שתדלנות פרו – ישראלית בשם "המועצה הציונית האמריקאית" ) American Zionist Council ( . בדברי פרידתו דיבר סילבר בהתרגשות ובנוסטלגיה על תקופת המאבק באו"ם, ועל העבודה הקשה שעשו יחדיו אנשים בעלי השקפות עולם שונות ומנוגדות . הוא הציג זאת כמודל פעולה אידיאלי של אחדות כלל יהודית – אמריקאית שיונקת את כוחה מהזדהות משותפת עם המפעל הציוני בארץ ישראל . אף שמדובר היה ברגע כואב של פרידה ולא מעט אכזבה נמנע סילבר מלהצביע על ישראל כגורם שחיבל במודל המנהיגות הכלל יהודי – אמריקאי העצמאי ורב – ההישגים שהוא הצליח להנהיג בעת המאבק באו"ם . להפך, הוא חש מחויב לקשור את הצלחת מודל זה במחויבות ובנאמנות בלתי מותנית, שלו ושל יהדות ארה"ב, לממלכתיות היהודית שייצג בעבר היישוב ושייצגה כעת מדינת ישראל . מהדברים היה ברור שהוא עשה זאת לא כדי לצאת ידי חובה אלא מתוך שכנוע והכרה פנימית עמוקים . וכך, באופן פרדוקסלי ולא מעט טרגי מבחינתו, סילבר מצא את עצמו קושר כתרים של אהבה ומחויבות לסדר – היום הישראלי שהביא לנפילתו והדחתו . אזכור שנים אלו ] המאבק באו"ם [ לנצח, כ...
אל הספר