עופר שיף 182 וחוסר הלגיטימיות של דאגותיהם הקיבוציות בתוך החברה האמריקאית . בראייה לאחור ניתן לומר כי סילבר זכה לפופולריות שחרגה מגבולות התנועה הציונית לא בשל גל אהדה פתאומי בקרב יהודי ארה"ב לרעיונות הלאומיים שלמען הפצתם נאבקה התנועה הציונית מזה כמה עשורים בהצלחה מוגבלת, אלא מכיוון שהצטייר כמי שבאמצעות דפוס פעולתו הלוחמני יוכל לתת ביטוי לתסכול ולחוסר האונים היהודיים שהתגברו ביתר שאת לאחר השואה, ותוך כך להפוך אותם ממסמנים של שוליות והדרה למשאב כוח במאבק פוליטי כלל – אמריקאי . סילבר התבטא תכופות ברוח זאת . כך, לאחר שכבר נתקבלו כל תנאיו והוא חזר לעמדת ההנהגה של מועצת החירום ) הפעם במעמד של יו"ר יחיד, כאשר וייז נדחק למעמד ייצוגי בלבד ( , הוא הכריז שאין לנקוט בעמדה מתחננת הנסמכת על רצונם הטוב של הנשיא ושל אנשי הממשל, ושבמקום זאת צריך להפוך את שואת יהדות אירופה לכוח המוסרי והפוליטי האיום, המוחשי והמשכנע ביותר שהיה בידי אומה כלשהי 265 בתולדות האנושות במאבק על מימוש זכויותיה ההיסטוריות . הדברים האחרונים מלמדים על אופן ה"שימוש" בשואה, שלאחר המלחמה הפכה בידי סילבר לאחד מכלי המאבק הפוליטי הבולטים ...
אל הספר