עופר שיף 92 כאחת, ולמרות ההבדלים הניכרים ביניהן, נתפסו כמבטאות פסימיזם והתנגדות להכלת המתחים האוניברסליים – פרטיקולריים . התנגדותו לגישות פסימיות אלו הייתה עקבית וארוכת שנים, אלא שדומה שכעת, בשנות ה – 50 ובעקבות המהפך המנטלי הפנים – יהודי שאמור היה להתחולל עם הקמת מדינת ישראל, היא הועצמה והפכה לחלק מתביעה לרפורמה פנים – יהודית כוללת ברוח האמונה האופטימית באפשרות של "תיקון החומות" . דוגמה בולטת לגישה הביקורתית של סילבר נגעה לעימות המתמשך שלו מול תפיסות שדגלו בתרבות יהודית חילונית . סילבר היה רגיש במיוחד לביקורת האנטי – דתית שיצאה מקבוצת אינטלקטואלים יהודים שדגלו בתפיסת הומניזם יהודי חילוני והתקבצו סביב התנועה וכתב העת המנורה . רגישות זו הועצמה במיוחד דווקא בשל היותם של חברי הקבוצה קרובים לתפיסותיו החברתיות – פרוגרסיביות . בעיקר הוא התנגד להנחה של עמיתים – יריבים אלה כאילו קיים ניגוד מהותי בין האמונה הדתית היהודית ובין תפיסות הנאורות והדמוקרטיה . הוא ראה בכך הנחה פסימית הכופרת בהיתכנות של חזון "תיקון החומות" היהודי, ולכן גם גישה החותרת תחת השקפת העולם והקיום היהודיים . כבר בשלבים מוקדמים...
אל הספר