75 אל תקראי לי מטאטא מדובר . משום שגל בתפקוד גבוה מאוד, חששתי שחברת ילדים בתפקודים נמוכים מדי לא תהיה טובה לו, לא תתאים לו, והוא פשוט עלול להשתעמם . החששות שלי היו טבעיים . אמנם הייתי אם לילד בעל צרכים מיוחדים, אך במקרה הזה רמת התפקוד קבעה . בזמנו היה זה קו המחשבה שלי . היה לי מאוד קשה לשאת את המחשבה שגל ישתייך למסגרת נמוכה מדי עבורו . חששתי שלא ימצא את עצמו ושייחשף לדברים שלא נחשף אליהם עד כה, ושעלולים להשפיע עליו לרעה ואף לעצור את התקדמותו . חשש מסוג זה מלווה הורים רבים לילדים על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה . להורים אלו יש ציפייה טבעית שככל שישהה יותר בחברה הרגילה, כך ילמד להתנהל כמו ילד רגיל, ותפקודו ישתפר . אין לכך תשובה חד משמעית . הסברתי לגל שזה רק ניסיון, ושאם נגיע למסקנה שהפעילות לא מתאימה לו, הוא לא ימשיך שם . מיד כשנכנסנו ניגשה אליו ילדה צעירה, חניכה בתנועה, והזמינה אותו לרקוד אתה . הוא שיתף פעולה מיד . קם, רקד, שר, השתולל . איש לא אמר לו לעצור, לא העיר לו, לא הסביר לו, לא גער בו . היה שם מגוון של ילדים מיוחדים, וממש כמו שציפיתי, הם היו בעלי תפקודים שונים : חלקם נכים, חלקם על ה...
אל הספר