28 רויטל אברהם בקופסת הצבעים שלו אסור היה לערבב עפרונות בטושים או בסוגי צבעים נוספים . צריך היה למיין ולהפריד . ואם בצביעה עסקינן, אם התחשק לו להשתמש בטושים, היו כל הטושים צריכים להיות מונחים באותו כיוון – כל הפקקים בצד אחד . כנ”ל בשאר סוגי הצבעים, שהרי לא ייתכן שהטושים ישכבו זה לצד זה “ראש ורגליים” . כולם חייבים לפנות לאותו כיוון . אני זוכרת בייחוד את צבעי הגואש בבקבוקים הלבנים הקטנים, אשר את צבעם ניתן לדעת לפי צבע הפקק . חלילה להתחיל להשתמש בהם לפני שכולם סודרו בשורה כחיילים במסדר, זה לצד זה, במרחקים שווים זה מזה . הפקק, כמובן, כלפי מעלה, והמדבקה המספרת מיהו היצרן פונה קדימה אצל כולם . עכשיו אפשר לצבוע . עכשיו העולם מסודר ומאורגן, עכשיו הבלגן הצבעוני פחות מאיים . מובן שבתום השימוש חוזר הבקבוק הלבן בעל הפקק הצבעוני למקום המדויק שממנו נלקח, שהרי לא ייתכן שהסדר יתבלבל, לא ייתכן שהבקבוק לא יעמוד במקומו . גל היה נלהב מאוד מארגון משחקי הקופסה שלו וחפציו האישיים, אך מאפיין זה לא בהכרח הצביע על אובססיביות לסדר ולארגון חדרו או מרחב החיים שלו . גל בהחלט רחוק היה מלהצטיין בארגון חדרו ובניקיון, ...
אל הספר