270 עולם ללא אשמים המשפט “ שיחקת קצת במלך “ מביא לשיאה את המודעות המטא-תיאטרונית, שאת ניצניה ראינו במחזה הנוכחי למן משפט הפתיחה שלו ( “ נעים להיות מלך “, שהציב את דוברו כ“שחקן“ המגלם “תפקיד של מלך“ ) ובמחזות הקודמים, בעיקר באופן שבו “מביימות“ הדמויות השונות זו את זו וברטוריקה שהן נוקטות . מודעוּת ארס-פואטית כזו אופיינית, כפי שכבר הזכרנו, למחזאות היסטורית בכלל, ולדברי שמעון לוי, “ היא בולטת במיוחד במחזות תנ“כיים, שבהם הארס-פואטיות הבימתית היא גם הודאה עקיפה בעוצמתו של הטקסט המקראי ובו בזמן בקשיי העלאתו על בימה “ ( לוי, 2016 : 88 - 87 ) . היא גם זו שהופכת את יחסה של היצירה אל המיקרוקוסמוס החוץ-תיאטרוני ממטאפורי ( כלומר, מדימוי וסמל ) לסינקדוכה ( מקרה פרטי אפשרי של המציאות, שיש בו כדי לבטא את מהלכי המציאות הכוללת, synecdoche ) . באמצעות הפניית תשומת לבם של הצופים לאלמנט המשחקי-תיאטרלי, הופכים זמרי ומלכותו הקצרה לייצוג אמנותי מודע לעצמו, נבדל מן המציאות, ולפיכך, באופן דיאלקטי, לאמצעי יעיל לבחינת המציאות, שפועל בתוך המציאות עצמה . אבי עוז מבחין בין שלושה סוגים של תיאטרון “פוליטי“ : משַׁמר, ...
אל הספר