100 עולם ללא אשמים קצב דיבורן של הדמויות הוא, לרוב, סטקאטו ( “ דוד : החוצה ! כולם ! תודה ! שלום ! להתראות ! “ — עמ‘ 16 ) ובינות למשפטים בולט השימוש המרובה בשלוש נקודות ( . . . ) , ברוח הדגם המוכר של נסים אלוני . “ דוד של יעקב שבתאי מדבר ‘אלונית חדשה‘“ , גרס מיכאל אוהד, ושבתאי השיב לו : הלשון מזכירה לך את ניסים אלוני ? טוב לשמוע . ניסים הוא גוליבר במדינת המחזאים הליליפוטנים שלנו . אצלו הלשון ריתמית, מתנגנת, ואני אוהב שפה כזאת . אצל רבים אחרים זה מצלצל כמו חצץ, כמו חתיכות גבס שנופלות על הרצפה . ואני מאמין ששפה בימתית צריכה קצב פנימי . אצל ברכט אין זה משנה אם עגלון הוא המדבר, סרסור או מדען . לכל דמות — שפה משלה . וברכט לש את השפה, היא מתנגנת 29 — גם כשהיא עממית ( אוהד, 1969 ) . בעיניי, תכונתו הבולטת ביותר של המחזה מבחינה סגנונית היא גמישות הלשון ( “עברית קלת רגליים“, כינה זאת שמואל בונים, במאי ההפקה הראשונה של המחזה ) . אחד ממרכיביה הבולטים בא לידי ביטוי בהמרת חומרים שמקורם בעברית הקלאסית לכלל דיבור יומיומי . דוד המקראי הרי מזוהה עם השירה ומי שלו מייחסים את חיבור ספר תהילים . לפיכך, הרובד...
אל הספר