90 עולם ללא אשמים פירוש “חצוף“, אך בהחלט לגיטימי, של העובדות המקראיות . דמותו של דוד לעולם אינה מופיעה במקורות אלה כטרגית, נהפוך הוא : פעמים רבות הוא מעוצב כדמות טיפשית, נערית, חביבה . . . ( 184 : Frontain ) . לדברי בן-עמי פיינגולד, גישתו של שבתאי לחומר הגלם המקראי באה כהמשך ישיר של מסורת ה“פורים שפיל“ שהרשתה לעצמה “לסטות מהנוסח המקראי הקנוני ולתת חופש לדמיון היוצר “ ( פיינגולד, 2004 / 11 / 25 : 15 ככל ש“דמיון יוצר“ זה אכן קיים בו, ובשפע, אבקש לטעון כי 12 ) . שבתאי הוא פרשן של “פשט“, ולא של “דרש“, ה“נעתר“ לסיפור המקראי והולם את התיאור של גרוסמן, שלפיו : עמדת הקריאה ש“נעתרת“ לסיפור אינה יכולה להתחייב שהיא מכוונת למגמתו המקורית של כתיבת הסיפור, אך היא עשתה כל שביכולתה כדי לעשות כן . דבר זה משפיע באופן ניכר על מלאכת הפרשנות, וככזו היא ראויה לתואר “פשט“ ( גרוסמן, 2015 : 15 ) . עם זאת, בולט במחזה חידוש תמטי בדמות אי הרצון של גיבורנו להיפרד מכס השלטון והססנותו בבחירת היורש ( “ ארבעים שנה אתה יושב עליו ולאט-לאט אתה נעשה חלק ממנו . ככה זה . זה נכנס לך לדם “ — עמ‘ 28 ) . לדבר זה אין כל ביטוי תק...
אל הספר