יעקב שבתאי — האיש ויצירתו 59 טקסט המקור לטובת פרשנויות נועזות היא מעשה משתלם ומניב מאוד . ( 177 : Krondorfer ) . נפנה עתה לבחון כמה מן הדרכים העומדות בפני יוצרים מודרנים לטיפול בחומרי התנ“ך . לדברי שמעון לוי : בקרב המחייבים את הטיפול הדרמטי המודרני בחומר המקראי-אפשר למנות שלוש גישות-יסוד : אין לעבד את חומרי המקרא עיבוד “ספרותי אמנותי“, אלא יש א . להתאימו לבמה התאמה דיאלוגית בלבד ; החומר המקראי הוא מקור לארכיטיפים של הרוח היהודית, ולפיכך ב . מתבקשים דפוסים רוחניים על זמניים — “חזונות“ ; צריך לנסות להעניק לחומרים המקראיים פירוש מודרני והנמקות ג . חדשות ( לוי, 1992 : 12 ) . שלוש הגישות האופציונליות הללו חופפות במדויק את שלוש האסכולות הקיימות בשדה תרגום, כפי שהצביע עליהן ג‘ורג‘ שטיינר : הראשונה — האורתודוקסית ביותר, מבצעת תרגום מילולי נאמן למקור, “אחד לאחד“, משפה אחת לשנייה . האסכולה השנייה מתרגמת את רוחם של הדברים באופן חופשי יותר, גם במחיר הנאמנות המילולית הצרופה, והשלישית, היצירתית ביותר, מעמידה אינטרפרטציה חופשית למדי, שעשויה רק להדהד את הטקסט המקורי ( ואף להעמידו באור פרודי ) . לראיית...
אל הספר