שמעון שירי 74 ידי רוחות המוות , שחדרו לגוף דרך הנחיריים או האוזניים . הריפוי נעשה באמצעות טקסים דתיים וגם באמצעות הוצאת נוזלי גוף שונים באמצעות הקאה , הזעה , השתנה ועוד . אמצעי טיפול נוספים היו חומרים בעלי ייחוס מאגי שנתפסו כקשורים לכאב . כך , למשל , כאבי ראש טופלו , בין היתר , על ידי מריחה על האזור הכואב של תמצית אפר של שפמנון , אשר עורבב והורתח בשמן . השפמנון היווה סמל לשד לילה , אשר גרם לאל המצרי הורוס כאב ראש כה חזק עד שאילץ אותו לחיות בחושך . ההריגה והשרֵפה של השפמנון מסמלות , ככל הנראה , את החיסול של הכוח הדמוני של השפמנון . רק בשלבים מאוחרים יותר בהיסטוריה של מצרים העתיקה נעשה קישור בין כאבי ראש לבין גורמים כמו פציעה או טראומה . בהודו העתיקה זיהה בודהה את הכאב כתופעה אוניברסלית הנובעת מדיכוי של היצר , מחוסר הגשמה של התשוקות . המרכיב הרגשי של הכאב נתפס כמרכזי בחוויית הכאב . צ ' ראקה , רופא ומורה דגול בהודו העתיקה , האמין שחוויית הכאב מתמקדת בלב , שהוא מרכז התודעה . ביוון העתיקה גרס היפוקרטס ) 460 - 370 לפנה " ס ( שכאב נוצר עקב חוסר איזון בין ארבע המרות הקובעות את תכונותיו הפיזיות...
אל הספר