288 ענת צור מהלאל מדובר בתמונת פרידה מוכרת, ואז מגיעה נקודת המפנה - פרויד עומד בחלון . דמותו של פרויד ומפגש העיניים שלו עם בלנטון מספרים על משאלה משותפת להשהות את הפרידה הבלתי נמנעת ולהיוותר עוד רגע בַּמחוזות נעדרי הזמן של המפגש . לאחר הסיום, המסגרת האנליטית ממשיכה ללוות את המטופל בדמות המרחב הפנימי שנפתח - או נברא - באמצעותה . הפרידה כרוכה בעבודת אבל ביחס למסגרת הטיפולית שמפסיקה להתקיים ולנוכחות של המטפל בחיי המטופל . תהליכים אלה נוטים לעורר חוויות אישיות מוקדמות לגבי פרידה והשלכותיה ; פרידה משמעה גם עיבוד בדיעבד של הישגי הטיפול ומגבלותיו . עבודת האבל משלבת אפוא עיבוד לצד געגוע . רגע הפרידה בין המטפל למטופל כשם שמוצג אצל בלנטון מציע כי הפרידה אינה אירוע מכונן בעולמו הפנימי של המטופל בלבד, העושה את צעדיו העצמאיים הראשונים בנתיב הפוסט- אנליטי שלו . נוכחותו המפתיעה של פרויד שם מציגה אותו לא רק כאובייקט, או זולת-עצמי, המשאיל את עצמו עבור צורכי המטופל, אלא גם כסובייקט בעל תשוקה . בסצנה זו, לא רק המטופל משתוקק למטפלו, שממנו הוא נפרד, גם המטפל משתוקק למטופל, וגם הוא מתקשה לשאת את הפרידה . הה...
אל הספר