הדרכים ללא מוצא של הפסיכואנליזה הקוגניטיבית

אריק לוראן 146 מחבר מסוים הוציא זה עתה לאור עבודה שמטרתה להראות 193 שהפסיכואנליזה יכולה להתיישב לחלוטין עם מדעי המוח . הסכמה עקרונית זו רבת הצורות, אפשר היה לראות בה חדשות טובות . למעשה, הפסיכואנליזה הייתה מקבלת אישור למעמדה המדעי מעצם העובדה הפשוטה שניתן לתרגם את מושגיה ואת התנסותה במונחים הלקוחים ממדעי המוח . אישורה של אפשרות זו אינו ללא תוצאות עבור הפסיכואנליזה עצמה . נבחן, אם כן, את ההשפעות של ההסתייעות בקוגניטיביזם הרגשי על מנת לנמק את האַפקט בהתנסות האנליטית . הסתייעות זו מעידה על הרצון לקיים זרם בפסיכואנליזה הקוגניטיביסטית שישלים את הגרסה העכשווית של ה – ego psychology . אנטוניו דמזיו והתמונה הנפשית של הרגש אנו נוכחים בעיקר באפקט המשמר של חותם מדעי המוח הקשור לשימוש הלא מבוקר במושג "תמונה נפשית" . בעצם, מושג זה אינו חיוני לקוגניטיביזם העכשווי, שמקורו אצילי . זו הפרגמטיקה של השפה שעטתה עליה את הדגם קוד – מסר על מנת למקד אותו על תהליך של היסק דדוקטיבי . שמו של פול גרייס ( Grice ) , פילוסוף של השפה, כרוך בו במיוחד . גלוריה אוריגי ( Origgi ) ודן ספרבר ( Sperber ) מציגים כך קשר זה : ...  אל הספר