אריק לוראן 16 חיסלנו את מלאי הספרים שהיו קיימים אז על הַקְשָרִים — הם היו מעטים בתקופה ההיא . חיינו במעין סחרור של אפסיות וכל מפגש של הסמינר נתן את ההרגשה שאין אפילו דרך כלשהי לחדור לסמינר עצמו . פתאום, בדצמבר ,1975 מופיעה קרן אור . לאקאן חוזר מארצות הברית ומדבר על חומסקי . את חומסקי הכרנו . זכינו ליהנות משיעוריו של ז'אן קלוד מילנר ( Milner ) , שהיה ונותר זמן רב החומסקאי הצרפתי הקובע . חשבנו, אם כן, למצוא כאן משהו, נקודת משען . אחר כך, בפברואר ,1976 שיעור של הסמינר נפתח בהצהרה הבאה : "משוגע . . . זו אינה זכות יתר . . . אצל הרוב הסמלי, הדמיוני והממשי מסובכים זה בזה" . התחלנו להבין . עבור אחדים מהשומעים נפתח הצוהר : היינו עדים להופכי ל" שאלה הקודמת לכל טיפול בפסיכוזה" . מה שכוּנן, חשבנו, כהבחנה רדיקלית בין השיגעון שנבע מן הדחייה ובין מה שלא נבע ממנה, הוזז ממקומו . בין הנוירוזה לפסיכוזה, המופרדות עד אז כמו שתי יבשות שונות, התגלה מעבר באמצעות הכללה . לא הבנו הכול, אך עבורנו הלך ונפרש עולם אחר לחלוטין, שיכולנו בקושי לראותו . כך גם יכלו הקשרים להיראות ככלי תיאורטי מופשט מאוד, הרחוק מאוד מאתנ...
אל הספר