על בתי־הספר היהודיים בהונגריה בעת החדשה

יצחק קשתי [ 150 ] הקיסרית מריה תרזה המירה בשנת 1749 מס זמני שהוטל על היהודים ( בגין מלחמות הירושה שלה ) ב״מס סובלנות״ . אכן, לא זו בלבד שהוטל על היהודים מס ( קבוע ) חדש, הם גם סומנו כ״נסבלים״ בלבד בתחומי הקיסרות . בדומה לכך גבו המגנָטים מן המתיישבים היהודים דמי חסות, נוסף על הכנסותיהם מהחכרת נכסים ושירותים ליהודים אלה . עם זאת, התיישבות היהודים בהונגריה נשאה עימה הבטחה כלכלית לעתיד לבוא : בערים החופשיות, שהיו אסורות להתיישבות יהודים, הותר להם לפעול בימי שוק ויריד, וגם המסחר – לרבות הבין-לאומי – בעורות ובתבואה, וכן בטבק ובבקר, היה בנסיקה . ואף אם תושבי הכפרים היו חשדניים כלפי המהגרים היהודים, שהוחזקו בבחינת זרים נצחיים, התנהלו החיים בחסות בעלי האחוזות בבטחה יחסית . באמצע המאה השמונה-עשרה, ובעיקר בסופה, החלו ציבורי המהגרים היהודים להתארגן בקהילות כמו בעבר . את מקומם של בתי-האולפנה מילאו בתקופה זו בעיקר מורים פרטיים ששכרו המשפחות . מספר המורים בראשית המאה השמונה-עשרה ובאמצעה היה גדול במעט ממאתיים – פי עשרה ממספר הרבנים ביישוב היהודי כולו, 2 שהיה מפוזר כאמור עד-מאוד על-פני שטחיה הנרחבים של...  אל הספר