ג. מעמד הפתגם – אתיקה ורטוריקה

240 | סיפורי הרב יוסף חיים מבגדאד בחיי היום-יום, הן במערכי התרבות הקולקטיביים ( באסופות הנערכות באופן יזום ) . כבר המליץ אריסטו, בספרו על אומנות הרטוריקה, לכלול בנאומים פתגמים כאמצעי שכנוע . במחצית השנייה של המאה העשרים החלו לחקור את הפתגם בכלים מדעיים, והעלו הצעות שונות לאפיונו ולהגדרתו, תוך התייחסות למרכיביו הלשוניים, המבניים, 3 מבחינת תוכנו – הפתגם אכן מבטא את ערכי הקונוונצייה הפואטיים וההקשריים . 33 מבחינת המקובלים על בני קבוצה תרבותית מסוימת ונושא את סימני הזהות שלה . מבנהו – הוא בנוי ממשפטים פשוטים או קצרים הנוטים להכללה על ידי הבלטת פרט מסוים או ממשפטים מורכבים בעלי מבנים אימפליקטיביים שונים, כגון משפטי תנאי שמתוכם מתפענחת משמעותו . מבחינת תפקודו או הפונקצייה שלו – מטרת הפתגם להדגים נורמה חברתית שהקורא מכיר, וזאת כדי להזכיר כלל של התנהגות ההולם 34 סיטואציה מסוימת . ליהדות בבל, שהייתה מסוגרת ומסורתית בעיקרה, יש אוצר רב של משלים 35 הרי״ח משבץ ופתגמים, וחלק ממנו בא לידי ביטוי בפתגמים שבספר חוקי הנשים . פתגמים בערבית-יהודית במסגרת דברי המוסר הפזורים בספר, כחלק מאסטרטגיות רטוריות-דיד...  אל הספר