142 | סיפורי הרב יוסף חיים מבגדאד מתן הדין הוא על כך שתענוגות אלה קיבלו קדימות והועדפו על פני הנאות רוחניות 68 המקדשות את חיי האדם . נחזור אל הדרשן הפנים-סיפורי, אשר לשם המחשה נעזר בסיפור פנימי קצרצר . לקמן פרפרזה של הסיפור : מסופר על חסיד שראה בבית הכנסת אדם המתעסק מאוד במלבושו בעודו מעוטף בתפילין, ובשל כך לא הבחין אותו האדם, שלא הניח תפילין של ראש כראוי . מוסר ההשכל הנלמד מן הסיפור מתקשר לעניין הנדון בדרשה שקדמה לסיפור זה ובדרשה הבתר-סיפורית, כלומר הסכנה הרוחנית הטמונה בהתעסקות בהנאת המלבוש ובתענוגות גשמיים נוספים המועדפים על פני הצרכים הנפשיים המסופקים לאדם בשעת התפילה . מוסר השכל זה מגולם בפסוק מתוך ההפטרה בספר יחזקאל לו 3 : ׳ [ . . . ] בושו והיכלמו מדרכיכם בית ישראל׳, שבו פתח הדרשן את דרשתו . באופן זה קשר הדרשן את מרבית חלקי הדרשה החיצונית והפנימית באופן וירטואוזי ומעניין ביותר . הרי״ח מעניק עצה לדרשנים : בבואם להטיף מוסר לקהל מאזיניהם עליהם להישען תחילה על עניינים הקרובים לחיי האדם כמו הנאותיו, ומהם להעפיל לעניינים רוחניים בדרך שכלית ונעימה . ניתן לסכם את המערכת כפולת המצבים שתיא...
אל הספר