120 | סיפורי הרב יוסף חיים מבגדאד במציאות הפיקטיבית של הסיפור למה שראה הרב בחלום . החלום הוא, למעשה, פיקציה 9 בתוך פיקציה . ההתייחסות אל החלום היא כאל אמת שמקורה בפנימיות הנפש . מבחינה עקרונית אין הבדל בין המציאות החיצונית לפנימית, כי שתיהן פרי כינון של התודעה ושל אופק הציפיות של התלמיד ושל הרב . התהליך של מיזוג האופקים מתבצע באמצעות החלום לפני עיצובו במודע . יש לציין כי בחלומות המובאים בספרות חז״ל מושם דגש על פתרון החלום על ידי 30 החכם שאליו מובא החלום לפתרון, אף שלעיתים החולם פותר בעצמו את החלום . בסיפור הנדון כאן פותר החלום הוא הרב בעצמו, ובאמצעות פרשנותו אנו מודעים למשמעות החלום . 3 נוכל לסכם ולומר שהחלום בסיפור זה ממלא מספר פונקציות : א . מקיים קשר גומלין בין הרב לבין התלמיד, קשר שכבר נרמז בתחילת הסיפור . הרב בחלום הוא בתפקיד של צופה המביט מלמעלה, מארמון גבוה, על המתרחש, על התלמיד הנמצא למטה בבקעה בסמוך לבור . זהו מהלך מכין לקראת פרשנות החלום על ידי הרב . ב . מוסיף ממד על-טבעי, מיתי לעלילה שהיא ריאלית . בחלום יש לקורא תחושה מיתולוגית ; השפה מיתית . החלום הוא מעבר למערכת הלוגית . ב...
אל הספר