הבדווים בארץ ישראל מסלולי נדידה ותהליכי התנחלות רבבות אחדות מבין ערביי ארץ ישראל היו , עם כינון הממשל המאנדאטורי , בחזקת נודדים , בדווים — רובם בנגב . אך כשם שכל הבדווים כמקומות ריכוזיהם העיקריים — במדבריות חצי האי הערבי , במדבר הסורי העיראקי , במדבר המצרי הלובי — נמצאו בשלב זה או אחר של מעבר מחיי נדודים לחיי נדודים למחצה ולהתיישבות הדרגתית , היו גם בדוויי הארץ נתונים בעיצומו של תהליך היסטורי חברתי זה . נודדים ממש — מגדלי גמלים וסוסים שאיזור נדידתם קבוע אמנם פחות או יותר ( תוך שינויים שוליים , הנקבעים בהתנגשות מתמדת בין השבטים השונים ולפי כוחם , ( אך בתוך אזורם זה לא הקימו מקומות יישוב קבועים , לא בנו בתים , ולא החלו בעיבוד אדמה — נודדים כאלה לא היו עוד בין הבדווים שבארץ . גם בדוויי המדבר המובהקים שבהם , אלה שבנגב , היו אך נודדים למחצה . הם עסקו בגידול צאן ועזים בצד גידול הגמלים , החלו מעבדים חלקות אדמה , והחלו מקימים בנייני קבע ( אמנם לאחסון יותר מאשר למגורים ) והופכים את מחנותיהם ליישובי קבע . יתר על כן , בדוויי הארץ כבר הרחיקו לכת ונמצאו בתהליך של מעבר ממצב של נודדים למחצה להתנחלות...
אל הספר