היערכות התנועות הפוליטיות והמפלגות ביישוב ותפקידן ביצירת הבית הלאומי מזרמים למפלגות ראשית התגבשותה של מערכת התנועות הרעיוניות בהסתדרות הציונית היתה בימי הרצל , וב 1907 הכירה ההסתדרות הציונית רשמית באיגודים ובזרמים בעלי אופי מפלגתי רעיוני בתוכה . בשנים אלה ( 1905— 1902 ) התגבשו תנועת המזרחי , כזרם מרכזי בתוך ההסתדרות הציונית , ופועלי ציון — תחילה כתנועה פוליטית מחוץ להסתדרות הציונית ואחר כך כסיעה כתוכה . אך הבסיס העיקרי של ההתארגנות כתוך ההסתדרות הציונית היה של משלחות ארציות dandsmannschaften ) ושל זרמים . רק בשנות העשרים , עם התגבשותה של תנועת העבודה הציונית , הופעתו של הרוויזיוניזם ( 1925 ) והתגבשות הציונים הכלליים — תחילה כתנועה מאוחדת ( 1935-1931 ) ואחר כך כשתי תנועות נפרדות — קיבלה ההסתדרות הציונית צביון של פדראציה של מפלגות פוליטיות . תהליך הפוליטיזאציה במחנה הציוני לפני מלחמת העולם הראשונה ולאחריה בא אפוא רק במאוחר על ביטויו כהסתדרות הציונית . מחוצה לה התגבש בעיקר המערך של המפלגות הציוניות הסוציאליסטיות , שמרכזן היה אז ברוסיה ערב המהפכה , כזמן המהפכה ולאחריה . הנסיונות לארגון הש...
אל הספר