מצבה של התנועה הציונית בעם היהודי בין מתן הצהרת בלפור לבין החלטת החלוקה ( נובמבר -1917נובמבר ( 19 * 7 ההכרה בציונות כתנועה לאומית מדינית הצהרת בלפור מ 2 בנובמבר — 1917 שניתנה בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה , עת שררה אי ודאות לגבי תוצאות המלחמה , והעולם היהודי , והמחנה הציוני בתוכו , היה מפוצל בין הצדדים הנלחמים — היתה נקודת מפנה מכרעת בהיסטוריה של עם ישראל ובתולדות התנועה הציונית . עשרים שנה לאחר הקונגרס הציוני הראשון בבזל , ( 1897 ) ואחרי נסיונות מדיניים ודיפלומאטיים שונים — רובם נסיונות סרק — קיבלו הרעיון הציוני והתנועה הציונית הכרה ותמיכה פומבית ומפורשת מצד מעצמה גדולה , היא בריטניה , העתידה לכבוש את ארץ ישראל כולה מידי התורכים . הצהרת בלפור הכירה בעם היהודי כלאום שיש לו תביעות לאומיות ומדיניות צודקות על מולדתו ההיסטורית והבטיחה לעזור בהקמתו של בית לאומי יהודי כארץ ישראל ; אך היה זה בית לאומי שתוכנו הברור לא פורש , בגבולות טריטוריאליים שלא נקבעו . ההצהרה חיזקה את מעמדה של התנועה הציונית בזירה המדינית הבינלאומית ובתוך העם היהודי ונתקבלה בתמיכה המונית בקרב ציבורים יהודיים נרחבים . הצ...
אל הספר