108 עדנה לומסקי- פדר אורנה ששון- לוי נועה דותן- מן מאוכלס במשפחות ממוצא מזרחי-מסורתי : " זה היה מבחינתי אופציה לצאת מהמסגרת הסגורה הזאת . אחרי שאת גרה במושב סגור , שאת מכירה כל הזמן את אותם אנשים ] . . . [ היו לי ציפיות כאלה , למשהו חדש , להתנסות טובה , לצאת מהבית , להיפרד מההורים סוף-סוף , זהו " . המרואיינות מתארות את הבית לא רק כמפקח ומגביל אלא גם כחם , אוהב ומפנק , כזה שבמידה רבה קשה לעזוב אותו . השירות נתפס כהזדמנות להשתחרר 7 סיפורה של ימית שגדלה בעיירה קטנה בדרום ממחישמ " חיבוק הדוב " של הבית . זאת . כמו חברותיה גם היא רצתה " לצאת מהבית , לצאת מהבית , לצאת מהבית , לצאת . . . ! אה . . . אני לא יודעת , אני לא יודעת , להכיר עוד אנשים פשוט , תכלס , כל כך חיכיתי לזה " . יום הגיוס מתואר על ידה כ " טקס כזה של פרידה ", וככל טקס פרידה גם זה היה מלווה ברגשות טעונים ואמביוולנטיים . תחושות אלו באות לידי ביטוי בתיאורה את בוקר הגיוס : קמתי והיא ] אמא שלה [ " קומי , בואי תשתי אתי קפה ", היא העירה אותי משש בבוקר . כאילו , זה היה יום כזה נורא , אה . . . נסענו באוטובוס וכל הדרך בכינו , אמא שלי ואני...
אל הספר