מבוא | 17 במשך עשורים נסבה המדיניות הכלכלית של איראן על יצוא נפט וגז, ובמידה הולכת וגוברת גם על יצוא פטרוכימיקלים ופלדה . לפני 2020 היה גם יצוא של אנרגיה הסיבה לעודפי המסחר הקבועים שלה . מסורתית עיקר המסחר של איראן הוא עם האיחוד האירופי, ובייחוד עם גרמניה, ועם מעצמות כלכליות אסיאתיות מתועשות בהן יפן, קוריאה הדרומית, הודו וסין . היא גם שאפה להרחיב את השפעתה הכלכלית במדינות מרכז אסיה הפוסט-סובייטיות, אך נחלה הצלחה פחותה בחזית הזאת . עם זאת, עשורים של סנקציות אילצו את איראן להתרכז בייצור חלקי או מלא של סחורות עם ערך מוסף בענפי התעשייה, ובייחוד בתחום הביטחון . הלחץ מצד ארצות הברית חסם גם שיתוף של איראן ביוזמות כלכליות, בעיקר כאלה הקשורות לחיפוש ולהפקה של מקורות אנרגיה ולפרויקטים להקמת תשתית צנרת לשינוע נפט וגז . בשל הסנקציות שהטילה ארצות הברית, איראן תלויה יותר לא רק בסין אלא גם בשכנותיה הקרובות, כגון עיראק ואיחוד האמירויות הערביות . בכל הקשור לסחר הדו - צדדי עם בייג'ינג, טהראן שואפת גם להגיע ל- 600 מיליארד דולר עד 2026 — קצת פחות מן התוצר המקומי הגולמי של איראן ב- 2020 ; במחירי 2020 הוא ע...
אל הספר