156 חלק שני : החרפה ביחסי יהודים-ערבים בצד מגמות השתלבות המעוגנת ב'חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו', ואף פוגעת בערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית . הפגיעות הנגרמות כתוצאה מהחוק אינן עומדות, לטענת העותרים, במבחניה של פסקת ההגבלה, המגבילה את כוחו של המחוקק לפגוע בזכויות יסוד, מכיוון שלא נעשו לתכלית ראויה ואינן מידתיות . תכלית החוק, לטענת העותרים, אינה הגברת המשילות, כפי שמוצהר בחוק, אלא הדרה של המגזר הערבי ומפלגות חדשות מהכנסת, וכי קיימים אמצעים אחרים להשגת התכלית של הגברת המשילות אשר פגיעתם במיעוט פחותה, כך שנזקו של החוק עולה על תועלתו . עוד נטען כי אין לכפות על המפלגות הערביות להתאחד לנוכח ההבדלים האידאולוגיים ביניהן, כשם אין לכפות איחוד מעין זה על מפלגות אחרות . המשיבים, הכנסת והיועץ המשפטי לממשלה, טענו כי יש לדחות את העתירות, בין היתר, מפני שלא הוכח כי העלאת אחוז החסימה פוגעת בעקרונות השוויון והיחסיות המעוגנים בסעיף 4 ל'חוק יסוד : הכנסת' . לגישתם, העותרים מעלים טענות ספקולטיביות ואינם מביאים בחשבון את השפעת השינוי באחוז החסימה על היערכות השחקנים במערכת הפוליטית לפני הבחירות, ...
אל הספר