פרק 1 : המציאות המשפטית 53 המשאבים הכספיים המוקצים בידי המשרד לאוכלוסייה הלא-יהודית, לבין שיעור המשאבים המוקצים לאוכלוסייה היהודית ; והכל בהשוואה לשיעור חלקה של האוכלוסייה הלא-יהודית בכלל האוכלוסייה בארץ . הנה-כי-כן, העדות הערביות מהוות כ- 20 אחוז מאוכלוסיית המדינה, אך משרד הדתות אינו מקציב לצורכי הדת שלהן אלא כ- 2 אחוז מתקציבו 68 בלבד . על פער זה ייאמר כי הדבר מדבר בעדו . עם זאת, מכיוון שלדעת השופטים העתירה הייתה כוללנית מדי וללא תשתית משפטית 69 בשנת התקציב העוקבתספציפית וקונקרטית, דחה בית המשפט העליון את העתירה . 70 והפעם בנוגע להיבט הוגשה עתירה נוספת נגד השר לענייני דתות ( בג"ץ 99 / 1113 ) , קונקרטי של חלוקת התקציב — הקצאת כספים לצורך החזקת בתי עלמין . בפסק דין זה קבע השופט זמיר כי המשרד לענייני דתות לא קיים את חובת השוויון בהקצאת כספים להחזקת בתי עלמין של האוכלוסייה הערבית, והורה לו בצו להקצות את הכסף שנקבע בתקציב המשרד לצורך החזקת בתי עלמין של בני הדתות השונות, באופן שוויוני . בפסק דינו הדגיש השופט זמיר את חשיבותו של עקרון השוויון וציין כי : עקרון השוויון מחייב כל גוף ציבורי במדינ...
אל הספר