ישראל לחוות הדעת שלי הגיעה ב ‑ 25 באוקטובר, כמעט שלושה חודשים לאחר שהוגשה לבית המשפט העליון, בדמות מכתב קצר מסגן ראש המל״ל, תא״ל ( מיל ) זאב צוק ‑ רם, המכונה "ווה" . כפי שכבר למדתי כמעט מכל התבטאות של פקיד ציבור בכתב או בעל פה, חלק המבוא בדבריו כולל תמיד דברי שבח לדובר עצמו ולארגון שהוא מייצג . מיד לאחר מכן מקפיד הדובר לציין על מה הוא אחראי, ובעיקר על מה אינו אחראי במרחב הגיאוגרפי ובציר הזמן . רק לאחר מכן מגיעה התייחסות לנושא הנדון . בהתאם לכך, צוק ‑ רם הסביר כי ״מדינת ישראל לוקחת ברצינות רבה את נושא החומרים המסוכנים ומבצעת הערכת סיכונים באופן שוטף״ וכי ״יש למדינת ישראל מנגנון להסדרת כניסתה של האונייה המתדלקת לגבולותיה הימיים של מדינת ישראל״ . עוד הוסיף כי ״למדינת ישראל ישנן יכולות רבות, שלא יפורטו במסמך זה, שבאמצעותן תתקיים הגנה באמצעות חיל הים על האונייה״ . משפט הפתיחה במכתבו של צוק ‑ רם עורר בי צמרמורת, ״הסיכוי להתרחשות אירוע קיצוני כמו שמתואר בחוות הדעת של פרופ׳ קינן לאירוע ׳פתע ‑ פתע׳ הנו בסבירות נמוכה מאוד״ ( ההדגשה במקור ) . כמו רוב בני דורי, חשבתי לתומי כי לעולם לא אשמע עוד מפי...
אל הספר