10 הפרק השלישי בסדרה הוקדשעמותת אומ״ץ תחת הכותרת "מתעשרי שרון" . ברובו לאריה גנגר, ובין היתר נכתב שם כי "לאחר התבססותו העסקית בארץ רכש גנגר באמצעות החברה שלו לכימיקלים את מניות השליטה בחיפה כימיקלים, מתוכן 26 אחוז נרכשו תמורת 12 מיליון דולר מממשלת ישראל, בתיווכו של שרון, שנהג בניגוד לכללי המנהל התקין . עסקה זו ספגה ביקורת ציבורית חריפה, בנימוק שערך המניות שנמכרו היה גבוה בהרבה מהמחיר שגנגר שילם עבורן . מקורביו של שרון טענו שחיפה כימיקלים היתה נתונה בקשיים כלכליים, על סף סגירה . אבל לטענות הללו לא היה כל ביסוס עובדתי . "וזה עוד לא הכול", המשיך התחקיר . "חברת חיפה כימיקלים, בבעלותו של גנגר, זכתה לסיוע נדיב מצד מרכז ההשקעות במשרד התמ"ת בסכום כולל של 74 מיליון דולר . חלק מהמענקים התקבלו למרות התנגדותה של מבקרת המדינה, מרים בן ‑ פורת, אשר טענה שההטבות כרוכות בהפסד של 40 מיליון דולר למדינה והן נעשו באופן החורג מהנהלים . על מנת שרווחי החברה הישראלית של גנגר יגדלו במידה ניכרת, דאג שרון בציניות מרגיזה להכריז על חיפה כאזור פיתוח א', תואר המוענק בדרך כלל למפעלים השוכנים באזורי גבול מובהקים בצפון ...
אל הספר