38 מאירה וייס האחורית ולבסוף התפתל סביב חלון הקבלה של סימה, הפקידה . גם במקרה הזה היה סיכוי גדול מאוד שבמהלך המסלול הארוך תיתקל המשפחה בגופות אחרות . בתוכנית המשופצת, ליקויים אלו תוקנו . משרדה של סימה הועבר לפינה הקדמית-ימנית של המבנה וכך בוטל הצורך במסע הארוך והמפותל דרך חדר המתים . נוסף על כך, החדר של בדיקות החיים הועבר לקומה הראשונה . בריאיון עם נחמה ( יוני 2001 ) , אמרכלית המכון שעזרה בתכנון השיפוץ, היא שבה וסיפרה על מצב המבנה בעבר ועל החיץ הנחוץ שיצר השיפוץ בין המתים ובין החיים : בעבר, הכול היה מבולגן . לא הייתה גדר מסביב, והמכון היה ממש חשוף לפורצים . בנוסף, החדר של סימה היה בפנים והמשפחות היו צריכות לעשות דרך ארוכה ולראות את הגופות מועברות בפנים . הרעיון שלי היה ליצור מחיצה או גבול בין החיים והמתים . סימה היא שומר השער בין החיים והמתים . מה שמאחורי סימה, שייך למתים . המחיצה הזאת מתקיימת גם ב"פיגועים", כשהמעבדה שמימין למכון הופכת ל"מרכז מידע" לציבור, ששייך כמובן לחיים, ורק למשפחות מסוימות מותר להיכנס לחדרה של סימה לצורך זיהוי של המתים . בהמשך הריאיון סיפרה נחמה שהיא הגיעה למכון ב...
אל הספר