פועלים בתרגום | יהודה שנהב-שהרבני 195 חלקו הראשון של הספר יוחד לשאלה הזאת ולאופן צמיחתו של התרגום כמפעל תרבותי ופוליטי, ובעיקר לצמיחת סוגת "התרגום האינדיבידואלי" המיוחסת לעת החדשה המוקדמת, וביתר שאת — למודרניות ולעידן הלאומיות . במובן זה ניתן לראות בתרגום אפיסטמה מרכזית של התרבות הפוליטית המודרנית הממוקדת באינדיבידואל . עם הרנסנס וחידושי ההומניזם החלה להיעלם בהדרגה הגרסה הקולקטיבית, הרב-קולית וההיברידית של התרגום, שהיא בעלת רגיסטר דיאלוגי, שאפיינה למשל את אסכולת התרגום של אלאנדלוס והאימפריה העות'מאנית וראתה במתרגמים אנשים בעלי זהויות צולבות ונאמנויות דיפוזיות סותרות . במקומה צמחה אסכולה חדשה — האסכולה הניאו-קלאסית, שמכוננת על הארטיפקט של "שם מתרגם" ואיתו חתימה סובייקטיבית אינדיבידואלית . אסכולה זו צמחה בד בבד עם תפיסת הסובייקט המערבי ( הפרוטסטנטי ) המודרני, והפגינה מאמץ ניכר להאחדה ולביטול המשלבים הרב-לשוניים, ובעידן הלאומיות — גם לביות השפה הזרה ודגש על מונולינגוויזם או מונוגלוטיות, כלומר שימוש בשפה אחת . הסטנדרטיזציה של השפה הלאומית באה לידי ביטוי בהקרבת הדיבור והדיאלוג לטובת הטקסט ה...
אל הספר