128 רוני קליין היא מנגידה את תורתו של פרויד עם מה שהיא מכנה "פנומנולוגיה יהודית" כדי להראות שהמחשבה היהודית, המושרשת בתנ"ך, מעניקה תשובות אחרות לכמה מן השאלות שהפסיכואנליזה שואלת . הגותה נעה סביב המוטיב של "המאבק בין הדורות", מוטיב מרכזי בשנות ה – 60 של המאה ה – 20 בחוגים פסיכואנליטיים אשר כמה מהם ניתחו את המציאות החברתית של זמנם דרך פרספקטיבה 219 אמדו מעידה בהגותה על רגישות גדולה כלפי התקופה שבה זו . היא חיה . בספרה, בפרק "קבלת הסירוס או הסימבוליקה של המילה", שמתמצת את התזה שלה, היא מתארת את ה"מנטליות" - המבנה הנפשי - שמנחה את אדיפוס הפרוידיאני ואת תסביך הסירוס, לפני שהיא פונה לטקסט המקראי כדי למצוא בו חלופות למה שהיא רואה כמבוי סתום בתפיסות המודרניות, שמובילות לסכסוכים בלא פתרונות . כאמור, המוטיב של תסביך אדיפוס ושל תסביך הסירוס, הלוא הוא היחס אב – בן, נמצא גם בלב לבו של הסיפור המקראי, וזאת בשני מקומות מכריעים : סיפור העקדה וסיפור הברכה של יעקב ועשָו מול יצחק אביהם . תחילה נעסוק בתסביך הסירוס ותסביך אדיפוס . אמדו מתרכזת בשני טקסטים של פרויד : האחד הוא מאמר מוקדם מ – 1909 בשם הנס הקטן...
אל הספר