ה צעה לסדר 1039 בטיפול ב"אירועי חירום אזרחיים" ; וחוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א - ,1951 הקובע הוראות מיוחדות ל"מצב מיוחד בעורף" . ואולם אם בשני העשורים שקדמו לפרוץ מגפת הקורונה ניתן היה למנות על יד אחת את המקרים שבהם נזקקה הממשלה לסמכות להתקין תקנות שעת חירום, ממרץ 2020 ועד להעברתו של חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש ( הוראת שעה ) , התש"ף - 2020 ( "חוק הקורונה" ) , היא נהפכה לאמצעי מרכזי בידי הרשות המבצעת לניהול המשבר ולהטלת מגבלות על הציבור . כל זאת בעוד המערכת הפוליטית שרויה במשבר חוקתי עמוק, ובשעה שבמשך למעלה משנה פעלה ממשלת מעבר, שכידוע מכהנת ללא אמון הכנסת . שימוש זה העלה מחדש את הדיון במנגנון החוקתי להכרזה על מצב חירום ככלי שנועד לאפשר לממשלה להגיב במהירות למה שיוגדר בחיבור זה "מצב חירום אמיתי" : אירוע בלתי צפוי וחריג בחומרתו המחייב נקיטת צעדים דחופים, חריגים וזמניים כדי להתמודד עם סכנה קשה ומיידית שנשקפת לביטחון או לבריאות הציבור . 2 השימוש עורר שאלות יסוד כגון אלו : באילו נסיבות ראוי לנקוט את הצעד הקיצוני של העברת סמכות החקיקה לידי הממשלה ? מהו תפקיד הכנסת בפי...
אל הספר