פרק תשיעי שוליים ועבריינות בחברה החרדית

חברה בתמורה 268 כפי שכבר צוין לעיל, אף על פי שהחברה החרדית היא חברה ענייה היא לא פיתחה תרבות עוני . מכיוון שהעוני החרדי הוא עוני מרצון הוא אינו מעורר תסיסה או מחאה חברתית-פוליטית ( ההפך הוא הנכון : החרדים מואשמים בדרך כלל בעוניים ונמצאים כל העת במגננה אל מול מאשימיהם ) ולא נלווית לו פשיעה נרחבת . לפיכך, גם כאשר העבריינות החרדית עולה לכותרות ראוי להקדים ולהבחין בין מאפיינים של עבריינות רגילה לזו החרדית . ככל הידוע לי, מרבית מעשי הפשע שמבצעים חרדים הם או מעשים שבתוך ארבע אמות של הבית ( כוונתי בעיקר לעבירות מין, התעללות או הזנחה 1 ) או עבירות צווארון לבן ( כוונתי בעיקר להעלמות מס ולהונאת הרשויות לצורך קבלת תקציבים 2 ) או עבירות ספורדיות ( כוונתי בעיקר להברחות יהלומים, סמים וכדומה 3 ) . הצד השווה שבכל שלושת סוגי העבריינות הללו הוא שבכולם אין מדובר במה שאפשר לכנות אורח חיים עברייני מבחינה סוציולוגית, ולא ידוע לי על מקרה של חרדים שפשיעתם אומנותם . הדבר הקרוב ביותר לאורח חיים כזה הוא סוג עבריינות רביעי, של נערי רחוב, המכונים בעגה החרדית "שבבניקים", אבל אלו נכשלים בדרך כלל לכל היותר בעבירות קל...  אל הספר