136 זהר גזית שאראה בפרק זה, ביחס למומחי המוות המוסמכים . פעילי 'בשביל החיים' העלו הצעות למניעת התאבדות ( למשל אברמי, 4 באוקטובר 2009 ) ; למתן תמיכה במשפחות שבהן אירעה התאבדות ( אברמי, 29 בדצמבר 2008 ) ; ומיצבו את הארגון כגוף המסייע למעוניינים לעסוק בתחום, למשל בייעוץ ליוצרי תוכנית הטלוויזיה כשהכאב גדול מנשוא ( בן דור, 23 במאי 2010 ) . אפשר לתהות מנין הסמכות של הפעילים, רובם בני משפחה שחוו אובדן, להשיא עצות המבטאות, כביכול, מומחיות בהיבטים הקשורים באובדנות . זאת ועוד, מסר מרכזי שהפיץ הארגון הוא חשיבות הדיון והפעילות הציבוריים בתחומי עיסוקם . עמדה זו שנויה במחלוקת . בעקבות שידור התוכנית כשהכאב גדול מנשוא נכתבה בתקשורת הביקורת הבאה ( לרנר, 31 במאי 2010 ) : הניסיון של כשהכאב גדול מנשוא לדבר לראשונה על התאבדויות היה לא אחראי . הסדרה גרמה להזדהות עם אנשים ששמו קץ לחייהם [ . . . ] היעדר הדיון הציבורי בנושא [ . . . ] אינו נובע מחוסר עניין, אלא מאחריות של כלי התקשורת בישראל [ . . . ] כחלק מאג'נדה המנסה לא לעודד מעשים כאלה . עמדה דומה, מצד גורם מקצועי מתחום רפואת הנפש, הובעה בדברים הבאים ( קשתי,...
אל הספר