ר' יהודה אריה מודינה דה ונציה — היהודי המצחק

גורל, אלוהים ואדם במסורת היהודית 388 71 בחיבוריו הרבים הריקוד, המוזיקה, החידות, משחקי המילים, השירה ואפילו השו"ת' . ריא"ם פורש בפנינו יחס חי, ססגוני ורב מתחים ביחס למשחקי גורל . אהבה ושנאה, התמכרות וגמילה, אישור ודחייה של המשחק משמשים אצלו בערבוביה . ריא"ם, מהמר כפייתי, חושף את המתחים הקיימים בחברה היהודית בוונציה בפרט, ובאיטליה של שלהי הרנסנס בכלל, ביחס למשחקי גורל . הגותו של הוגה יוצא דופן זה מציגה את הפן המשחקי של הגורל במלוא ססגוניותו . 73 בשם 72 חיבר ריא"ם קונטרס קטן, 'בשבח ובגנות המשחק',כבר בגיל שלוש עשרה 'סור מרע' . החיבור מעיד על רוחו המשחקית . הוא ערוך כמשא ומתן רווי הומור בסברה ובהלכה על חיי משחק . בפתח הדיאלוג מוצגים 'שני בחורים חברים יודעי דעת ומשכילים בכל חכמה, אשר יחדיו שקדו על דלתות הלמוד ויחדיו היו תמים, כל הימים יתלכדו ולא יתפרדו, שם האחד אלדד ושם השני מידד' ( סור מרע, עמ' 11 ) . דומה שבחירת שמות הדוברים בספרון זה רומזת למדרש על בחירת שבעים הזקנים והישארותם של אלדד ומידד בקלפי, שעסקתי בו בפרק הקודם . כך, באמצעות בחירת שמות גיבוריו, ריא"ם רומז ל'מדרש גורל' מסורתי . אלדד...  אל הספר