131 הזר המקומי לכאורה לא רק לכבודה שלה , אלא כמחווה מיוחדת לסטודנטים הערבים , שבלעדיהם , כטענתה החצופה , אין לחוג מעמד של ממש בפקולטה . אמנם אשתו , חגית , שיודעת איך בשנים האחרונות נופלת רוחו בחגיגות חתונה , הזהירה : אתה מחפש לך כאב מיותר ? אבל אלו רק ערבים , השיב לה ברַכּוּת , בתום לב של אדם שמקדיש את עצמו לחקר מהותם , כלומר מה ? לא בדיוק בני – אדם ? להיפך . . . להיפך . . . מיהר להתגונן , בלי להסביר איך מתהפכים הערבים על – מנת להיות יותר בני אדם , אלא שבהם הוא עדיין לא מקנא . 106 חרדת הכישלון ומרירות ההחמצה הן המטען הרגשי שעמו מתחיל ריבלין , גיבור הרומן , את האודיסיאה שלו אל תוך מחוזותיהם של הערבים . הצורך בהכרה בזולת בכלל , ובזולת הערבי בפרט , כקטגוריה נבדלת ונפרדת , היא נקודת המוצא של הרומן . במידה רבה היא גם נקודת הסיום שלו , אם כי מעמדה אחרת , המשוחררת מחרדה ומקנאה . מה שמתפתח בין שני הקצוות האלה הוא נרטיב – כלאיים ישראלי – ערבי שנע בין רתיעה רדוקטיבית מפניהם , שמוגדרים כ " רק ערבים ", לבין משיכה אינסטינקטיבית אליהם " בלי להסביר ", שכן הם " יותר מבני – אדם " ; וכך או אחרת , " בהם הו...
אל הספר