מ ש נ ה ד מסכת קידושין 347 כאמור, המשנה מפגינה גישה "חטטנית" ואווירה של חשדנות . הרי אין מדובר במקרה שבו ידוע על פגם משפחה, אלא בחשש שמא נפל בה פגם נסתר מעין הציבור . מקרה כזה הוא המכונה בספרות חז"ל "עיסה", אישה שנפל לגביה ספק בלתי מבוסס בעובדות . הסוגיות בשני התלמודים משתמשים במונח זה, ודרכו עולות הגישות השונות . התוספתא קובעת : אי זה היא עיסה ? כל שאין בה לא משום נתינות ולא משום ממזרות ולא משום עבדי מלכים . אמר רבי מאיר : שמעתי כל שאין בה לא משם נתינות, ולא משם ממזרות, ולא משם עבדי מלכים, משיאין לכהונה . רבי שמעון בן לעזר אומר משם רבי מאיר, וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו : מפני מה אמרו עיסה פסולה לכהונה ? מפני שספק חללים שניטמעו בה . מכירין ישראלים נתינין וממזרין שביניהן, ואין מכירין חללים שביניהן ( פ"ה ה"ב ) . התוספתא מתייחסת למקור קדום שבו נאמר כנראה ש"עיסה" כשרה או ש"עיסה" פסולה, ומסבירה שעיסה היא אישה שהיא ספק שמא התערבבו במשפחתה חללים . רבי מאיר טוען שכל מי שאין ראיה שהתערבבו במשפחתה פסולים כשרה לכהונה, אבל רבי שמעון בן אלעזר מוסר משמו שעיסה כזאת פסולה לכהונה . המקור הקד...
אל הספר