יוסקה רבינוביץ — עדות 231 שלא — הוא היה אחר . לכל היותר יעטה תחפושת של עובד מחצבה בקלוסובו, שמתחתה תבצבץ יהדותו גם תחת מעטה האבק המכסה את פניו . כך המשיך יוסקה להתקנא באוקראינים היפים השרים שירים צובטי לב גם לאחר ששמע את שיריו הנהדרים, המרטיטים את הנשמה, של דוד זהבי חברו מקיבוץ נען . הוא המשיך לחוש שמץ נחיתות ברגשותיו גם לאחר שראה את חבריו, לימים גם את בניו, חוזרים עייפים מעבודתם, חווים את אותה עייפות טובה שעבודה פיזית מביאה אִתה, כשאינה מטמטמת ומופרזת וכשהיא קשורה במעשה יצירה . הוא ידע שלא יצליח להעביר את היער מווהלין לנען, ויער הרצל של בן-שמן הסמוכה לנען, יער האורנים החיוור, לא היה תחליף ליער חלומותיו האפל שירקותו משחירה, אבל לפחות זכה ונגע בירוק העשיר של ימי ילדותו, טעם מפירות היער והריחות שסבבו את בית אביו . ואין זה חשוב שעלה לארץ בעודו ילד וגדל בארץ-ישראל ככל הנערים . הוא חווה בחריפות את "כאב שתי המולדות" וגם בחוסר היכולת ל"ילידיות", שאפיין אותו גם בין חבריו . במכתב בולט גם עד כמה אינו יכול שלא לעסוק בתחומים אינטלקטואליים כנושא עיקרי . הקונגרס הציוני שהיה אמור להתכנס בציריך היה פס...
אל הספר