יוסקה רבינוביץ — עדות 93 שבגולה, לא שייך לתנועה זו . הוא כבר לא היה שייך לארץ הפולנית, ארץ האור המתון שאינו מסנוור עיניים כאור הגלוי והחזק של השמש הארצישראלית . הוא לא ידע את שפתה ומנהגיה של פולין והיה די מרוחק מהרקע התרבותי של יהודיה – בא מהפרובינציה של ירושלים המנדאטורית בסוף שנות העשרים, רחוק מכרכים והמולתם . הייתה זו הרפתקה ענקית, מושכת ומפחידה . עצם ההתנסות בחיי מרחקים, המעבר לארצות רחוקות, עצם ההתנסות בניסיון להשפיע על אנשים, לשנות את נתיבם, להביא להם את רעיון ארץ-ישראל העובדת כמניע להנעתם, לעקירתם ממקומם — כל זה היה חדש, מפחיד, ומושך מאוד . גם כשאדם צעיר מעמיד עצמו למבצע כזה בשלמות, הוא עדיין מסוכסך בין רצונות, בין חשק רב לפחד רב, בין חשש מהחמצה לתחושת הֶעָזה להרפתקה לא נודעת, ותחושת קורבן ופחד מן העתיד, בעיקר של זה המשאיר אחריו את אהובתו לזמן ממושך . על הכמיהות העזות : כמיהות הגוף וכמיהות הנפש — העושות את האהבה, הוא ייאלץ להתגבר . ההתרחקות בשלב כזה, שלב התהוות ניצני, אין בה משום שטר אחריות להמשך הקשר . להיפך . שניהם צעירים ונאים, שניהם — כל אחד במקומו — מחוזרים, עומדים תחת לחץ ...
אל הספר